7 קללת המכונות

אחת מהאשליות הכלכליות היותר עמידות היא האמונה כי המכונות יוצרות בסופו של דבר אבטלה. אחרי שהופרכה אלף פעמים, היא חזרה אלף פעמים , קשוחה ונמרצת מאי פעם. כל פעם שמתרחשת אבטלה ממושכת ורחבת היקף, האשם נתלה מחדש במכונות. טעות זו בסיס להרבה מפעולות האיגודים המקצועיים. הציבור סובל את הפעולות הללו בגלל האמונה שהם צודקים בסופו של דבר, או בגלל שהבלבול מונע ממנו להבין מה לא בסדר.

האמונה שהמכונות יוצרות אבטלה, אם ממשכים באופן עקבי את הרצף הלוגי שלה, מביאה למסקנות אבסורדיות. לא רק שכל קדמה טכנולוגית שאנחנו משיגים יוצרת אבטלה, אלא שהתהליך החל כבר מהאדם הקדמון, אשר ביקש להציל את עצמו מעמל ויזע מיותרים.

כדי לא להתרחק כל כך בזמן , הבה נפנה ל"עושר העמים" של אדם סמית, אשר יצא לאור ב1776.הפרק הראשון של הספר המופלא הזה נקרא "על חלוקת העבודה", ובעמוד השני של הפרק הראשון הזה המחבר מספר לנו שפועל, אשר אינו מכיר את השימוש במכונות המשמשות בענף ייצור הסיכות " היה מסוגל לייצר סיכה אחת ביום בקושי, ובוודאי שלא היה מסוגל לייצר עשרים" אבל בזכות אותם מכונות הוא מסוגל לייצר 4800 סיכות ביום. אם כך, הרי שלמרבה הצער, בימיו של אדם סמית כל מכונה שנכנסה לשימוש, זרקה לרחוב בין 240 ל4800 יצרני סיכות. . בענף ייצור הסיכות היה כבר, לו המכונות אכן היו מונעים תעסוקה מבני אדם, אבטלה של 99.98 אחוז. מה יכול להיות יותר גרוע?

הדברים אכן יכלו להיות הרבה יותר גרועים, שכן המהפכה התעשייתית הייתה אז עדיין בחיתוליה.הבה נתבונן בכמה אירועים ומימדים של המהפכה הזאת.הבה ניקח, למשל, את מה שקרה בתעשיית הגרביונים. מכונות אריגה חדשות, משנכנסו לשימוש, הושמדו על ידי האורגים באריגה ידנית (למעלה מ1000 יחידות בהתפרעות אחת), בתים נשרפו, הממציאים קבלו איומים ונאלצו לנוס על נפשם, והסדר לא שב על כנו עד אשר הצבא זומן לשטח, ומנהיגי ההתפרעויות גורשו או נתלו.

כעת, חשוב לזכור כי כל עוד הפורעים חשבו על עתידם המידי, ואף זה של טווח ארוך יותר, ההתנגדות שלהם למכונות הייתה רציונלית. ווליאם פלקין, בספרו "תולדות ייצור הלבשה תחתונה בעזרת מכונות" (1867) מספר לנו שהחלק הגדול מ50 אלף תווי הגרביונים ומשפחותיהם לא יצאו לגמרי מן העוני ומצוקה אשר נגרם מהכנסת המכונות לשימוש במשך ארבעים שנה תמימות. אבל אם הפורעים חשבו שהמכונות הולכות להחליף את בני האדם לצמיתות, ורוב בלי ספק אכן חשבו כך, הרי שהייתה בידם טעות, ולפני תום המאה ה19 תעשיית הגרביונים העסיקה 100 איש על כל אחד שהועסק בתחילת המאה.

ארקרייט המציא את מכונת טוויית הכותנה שלו ב1760. . ההערכות הן שבאותה עת היו באנגליה 5,200 טווים בעזרת גלגל טוויה, ו2,700 אורגים – בסך הכל 7,900 איש הועסקו בייצור טקסטיל כותנה. ההתנגדות להכנסת ההמצאה של ארקרייט קמה על סמך טענה כי המכונות איימו על פרנסת הפועלים, וכי יש להתמודד עם כך דרך אלימות. אבל ב1787, עשרים ושבע שנים בלבד אחרי הופעת ההמצאה, מחקר פרלמנטרי הראה כי כמות העוסקים בטוויה ואריגה של כותנה עלה מ7,900 ל320,000, עליה של 4,400 אחוז.

אם הקורא יעיין בספרים כמו "השינויים האחרונים בכלכלה" מאת דיוויד א' וולס, אשר יצא לאור ב1889, הוא ימצא פסקאות, אשר נראים , פרט לתאריכים והמספרים הנקובים, כפרי עטם של הטכנופובים (אם יורשה לי לטבוע את המילה הנחוצה) של היום. הרשו לי לצטט כמה מהן:

במהלך העשור שבין 1870 ל1880 כולל, הגדיל הצי המסחרי הבריטי את התעבורה, בתחום כניסות וסילוקין בנמלים זרים לבדם לגודל של 22 מיליון טון… ובכל זאת, מספר בני האדם העוסקים בתעבורה העצומה הזאת ירד ב1880 ביחס ל1870, ולגודל של כשלושת אלפים (2,990 בדיוק). מה גרם לכך? כניסה של מנופי קיטור ומעליות-תבואה במספנות ומעגנים, השימוש בכוח הקיטור וכיו"ב…

ב1873, פלדת בסמר עלתה באנגליה, שם מחירה לא האמיר בשל מכסי מגן, 80 דולר לטון.ב1886 היא יוצרה ונמכרה ברווח באותה מדינה בפחות מ20 דולר לטון. בו בעת, עלתה התפוקה השנתית של ממיר בסמר פי ארבע, לא רק ללא עליה, אלא אף עם ירידה בכוח אדם הנדרש.

העוצמה של מנועי הקיטור שכבר נכנסו לשימוש ב1887 נעמדה על ידי לשכת הסטטיסטיקה בברלין כשווה ל200 מיליון סוסים, ומייצגת בערך מיליארד בני אדם, או לפחות פי שלוש מכלל האוכלוסייה העובדת על פני האדמה…

היה אפשר לחשוב שהמספר האחרון היה גורם למר וולס לעצור ולתהות מדוע בכלל נשארה תעסוקה כלשהי בעולם של 1889; אבל הוא בסך הכל הסיק, בפסימיזם כבוש, כי "בנסיבות הללו עודף ייצור תעשייתי … יכול להפוך לכרוני".

בזמן השפל של 1932, משחק האשמות של המכונות באבטלה התחיל מחדש. תוך חודשים מספר, הדוקטרינות של הקבוצה המכנה את עצמה "הטכנוקרטים" התפשטו ברחבי המדינה כאש בשדה קוצים.לא אלאה את הקורא עם הרשימה הארוכה של המספרים המופלאים שקבוצה זו הציגה, או את התיקונים המראים מה היו העובדות האמתיות. . די להגיד שהטכנוקרטים חזרו על הטעות הזו, שהמכונות מחליפות את בני האדם לצמיתות, במלוא טהרתה הנאיבית, פרט לכך שהם, ברוב בורותם, הציגו אותה כתגלית חדשה ומהפכנית משלהם.זוהי דוגמה נוספת לאמירתו הידועה של סנטיאנה, כי אלה אשר אינם זוכרים את העבר נידונו לחזור עליו.

הטכנוקרטים נעלמו לבסוף מרוב לגלוג, אבל הדוקטרינה שלהם, אשר קדמה להם, ממשיכה הלאה. היא משתקפת במאות כללים ונהלים מייצרי התעסוקה של האיגודים, אשר תכליתם להוסיף פועלים נוספים למיזמים; והנהלים הללו נסבלים ואף זוכים לתמיכה בגלל הבלבול השורר בנושא אצל הציבור הרחב.

קורווין אדוארדס, בעדותו בפני הוועדה הלאומי הזמנית (הידועה יותר כTNEC) מטעם משרד המשפטים האמריקאי במרץ 1941, הביא דוגמאות אינספור לנהלים כאלה. איגוד החשמלאים של העיר ניו-יורק הואשם בסירוב להתקין ציוד חשמלי המיוצר מחוץ למדינת ניו-יורק, אלא אם כן הציוד היה מגיע מפורק, והיה מורכב מחדש באתר העבודות. ביוסטון שבמדינת טקסס, השרברבים המומחים והאיגוד הגיעו לסיכום שהצנרת שהגיעה מוכנה להתקנה תותקן על ידי האיגוד אך ורק אם ההברג היה נחתך מהצינור, והברג חדש מותקן באתר העבודה. סניפים מקומיים שונים של איגוד הצבעים הטילו מגבלות על השימוש באקדחי ריסוס, אשר במקרים רבים נועדו אך ורק לגרום לעבודה להיות איטית יותר בשל הצביעה במברשת. סניף מקומי של איגוד נהגי המשאיות דרש, שבכל משאית הנכנסת לניו יורק רבתי, בנוסף לנהג שלה יתלווה נהג מקומי.בערים השונות, איגוד החשמלאים דרש, כי במידה ויהיה שימוש בחשמל או תוארה זמניים באתר הבנייה, הדבר מחייב נוכחות של חשמלאי תחזוקה שתיאסר השתתפותו בעבודות החשמל בבניה. כלל זה, כל פי מר אדוארדס, "כולל לעתים מזומנות שכירת אדם אשר מבלה את היום בקריאה או במשחק סוליטר, ולא עושה דבר פרט ללחיצה על מתג בתחילת ובסוף יום העבודה."

אפשר לספר על נהלים מייצרי תעסוקה כאלה בתחומים רבים אחרים. בענף הרכבות, האיגודים מתעקשים להעסיק מסיק גם על הרכבות שכבר לא דורשות אותם. בתיאטרונים, האיגודים מתעקשים כי ההצגות יכללו פועלי-תפאורה גם בהצגות שלא השתמשו בהן בשום תפאורה.איגודי מוזיקאים דורשים שימוש ב"נגנים מחליפים" או אף תזמורות שונות, גם כאשר במקרים רבים כל מה שנדרש זו הקלטה של מוזיקה.

ב1961 לא נראה כל סימן כי הטעות הולכת לגווע.לא רק מנהיגי איגודים אלא אף נציגי הממשל דיברו בכובד ראש על ה"אוטומציה" כעל גורם מרכזי לאבטלה.הדיון נערך כאילו היתה האוטומציה דבר חדש בעולם.אבל לא היה זה אלא שם חדש להמשך הפיתוח הטכנולוגי ופיתוח בציוד חוסך-עמל.

2

אבל ההתנגדות למכונות חוסכות העמל, אפילו בימים אלה, אינה נחלת הבורים כלכלית. לאחרונה, ב1970, יצא לאור ספר מעת מחבר מוערך כל כך, עד שהוא הספיק מאז לזכות בפרס נובל לכלכלה. ספרו מתנגד להכנסת המכונות למדינות הלא-מפותחות על בסיס זה שהן "יקטינו את הביקוש לעבודה"!*המסקנה הלוגית הנובעת מכך היא שבכדי למקסם את מקומות העבודה יש לבצע כל דבר בדרך הבלתי יעילה ובלתי יצרנית ככל שניתן. הוא רומז, בעצם, שהפרועים הלודיטים הבריטיים, אשר הרסו בתחילת המאה ה19 את מכונות הטוויה, מארגי הקיטור, ומכונות גזיזה, עשו בסופו של דבר את הצעד הנכון.

אפשר להערים תלי-תלים של מספרים כדי להראות עד כמה שגו הטכנופובים של העבר. אבל לא תצמח מכך שום טובה אלא אם נבין בבהירות מדוע הם טעו. שכן הסטטיסטיקה וההיסטוריה הם חסרי משמעות בכלכלה, אם מתלווה אליהם הבנהדדוקטיבית בסיסית של העובדות, שבמקרה זה משמעותה ההבנה מדוע התוצאות של הכנסת מכונות חוסכות העמל היו חייבים להתרחש.אחרת הטכנופובים יטענו (כפי שהם אכן עושים כשמפנים אותם לעובדה כי נבואות קודמיהם התגלו כחסרות משמעות): "זה היה אולי המקרה בעבר, אבל התנאים היום שונים באופן מהותי. היום אנחנו כבר לא יכולים להרשות לעצמינו לפתח עוד מכשירים חוסכי עמל".ואכן גב' אליאנור רוזוולט, בתור עיתונאי של מ19 בספטמבר 1945, כתבה: "הגענו לנקודה בה התועלת היחיד המכשירים חוסכי העמל היא כל עוד הם לא משליכים את העובד לרחוב."

אם הייתה אמת בכך שהכנסת המכונות היא הסיבה לאבטלה ומצוקה הגוברות, המסקנה הלוגית מכך תהיה מהפכנית, לא רק בתחום הטכני, אלא בתפיסת הציביליזציה עצמה.לא רק שהדבר היה גורם לנו לראות כל קדמה טכנולוגית נוספת כאסון, אלא אף להתייחס באותה אימה לכל פיתוח העבר. מדי יום ביומו כל אחד מנסה כמיטב יכולתו לחסוך במאמץ הדרוש להשיג תוצאה נתונה. כל אחד מנסה לחסוך את עמלו, לכלכל את המאמצים הדרושים להשגת תכליותיו.כל מעסיק, קטן כגדול, מחפש להשיג את תוצאותיו בצורה חסכונית ויעילה יותר, כלומר על ידי חסכון בעמל. כל פועל נבון מנסה לצמצם את המאמץ הנדרש להשלמת העבודה המוטלת עליו. השאפתניים שבינינו מנסים להגדיל את התוצאות אותן אנו יכולים להשיג במספר השעות הנתון.הטכנופובים, לו היו הגיוניים ועקביים, היו משמיצים את כל הקדמה והתושייה הזאת, לא רק כחסרי תועלת אלא כמזיקים ממש. מדוע להשתמש ברכבת להעברת משאות מניו יורק לשיקגו, אם אנו יכולים, למשל, להעסיק כמות עצומה של בני אדם שיסחבו את הכל על גבם?

תאוריות כוזבות כמו זו לעולם לא זוכות לתמיכה עקבית מבחינה לוגית, אבל נזקן מרובה בגלל התמיכה שהן כן זוכות לה.לכן הבה ננסה לראות מה בדיוק מתרחש כאשר שיפורים טכנולוגיים ומכונות חוסכות עמל נכנסות לשימוש.הפרטים יכולים להשתנות ממקרה למקרה, בהתאם לתנאים השוררים בענף התעשייה המסוים או בתקופה המסוימת. אבל ניקח דוגמה הכוללת את האפשרויות העיקריות.

נניח שיצרן בגדים מגלה מכונה שיכולה לייצר מעילי גברים ונשים בחצי מהעמל שנדרש קודם. הוא מתקין את המכונות ומפטר חצי מכוח העבודה שלו.

הדבר נראה לכאורה כאבדן תעסוקה נקי.אבל נדרש עמל לייצר את המכונה, ולכן נוצרו כאן עבודות שלא היו קיימות אחרת. אבל יצרן המעילים היה מאמץ את המכונה רק אם היא הייתה מייצרת מעילים טובים בשביל כמות העמל, או מעילים באיכות זהה אבל בפחות עמל. . אם נניח את האפשרות השנייה, אנחנו לא יכולים להניח שכמות העמל במונחי שכר הייתה גדולה ממה שיצרן הביגוד מקווה לחסוך בטווח הארוך כשהוא מאמץ את המכונה; אחרת לא היה כל חיסכון והוא לא היה מאמץ אותה.

אם כן קיים עוד אבדן תעסוקה כללי שיש להתחשב בו. אבל עלינו לזכור כי קיימת אפשרות ראלית שאפילו השפעה ראשונית של כניסת המכונה היא עליה בתעסוקה הכללית , שכן היצרן מצפה לחסוך רק בטווח הארוך. יתכן וייקח לו מספר שנים עד שהמכונה "תשלם על עצמה".

אחרי שמכונה תייצר די רווח כדי לכסות את העלויות, ליצרן הבגדים יש יותר רווח מבעבר. (נניח שהוא ממשיך למכור את המעילים במחיר דומה זה של מתחריו, ולא מנסה לחתוך את המחירים.).) נראה כי בנקודה זו התעסוקה הכללית סבלה מאבדן, בעוד שהיצרן, הקפיטליסט, הוא זה שהרוויח.אבל בדיוק מתוך הרווחים האלה הולכת לצמוח הטובה החברתית. היצרן חייב להשתמש ברווח הנוסף בלפחות אחת מן הדרכים הבאות, וכנראה שהוא ינצל חלק מהרווחים לכל השלושה: : (1) הוא ישתמש ברווחים הנוספים להרחיב את עסקיו על ידי רכישת מכונות נוספות;או (2) הוא ישקיע את הכסף בענף אחר של תעשיה; או (3) הוא ישתמש ברווחים העודפים להגדלת הצריכה שלו. תהיה הרך אותה הוא יבחר ככל שתהיה, הוא יגדיל תעסוקה.

במילים אחרות, יש ליצרן בזכות ההחלטות הכלכליות שלו רווחים שלא היו לו בעבר. כל דולר שנחסך על חשבון שכר ישיר ליוצרי המעילים לשעבר, יועבר כעת כשכר בלתי ישיר ליצרני המכונות, או לפועלים בענף תעשיה אחר, או לפועלים שיבנו את הבית החדש או את המכונית החדשה או יספקו את פרווה למעיל של אשתו. בכל מקרה (זולת זה בו היצרן שלנו אוגר כסף ללא כל תכלית) הוא יוצר לא פחות עבודות באופן בלתי ישיר משהוא הפסיק לספק באופן ישיר.

אבל הדברים לא יכולים להפסיק בשלב זה בלבד. אם היצרן בעל היוזמה הזה מייצר בעלות קטנה ממתחריו, או שהוא יתחיל להרחיב את עסקיו על חשבונם, או שהם יעברו לקנות מכונות גם כן. שוב תתווסף תעסוקה ליצרני המכונות. אבל התחרות והרחבת הייצור יתחילו להוריד את מחיר המעילים.רווחיהם של המאמצים את המכונות החדשות כבר לא יהיו כל כך גדולים. שיעור הרווח של היצרנים המשתמשים במכונות יתחיל לצנוח, ואילו היצרנים שטרם אימצו את המכונות עלולים שלא להרוויח כלל. במילים אחרות החיסכון עבר לרוכשי המעלים – הצרכנים.

אבל ככל שהמעילים הופכים לזולים יותר, יותר בני האדם ירכשו אותם.משמעות הדבר היא, שלמרות שלוקח פחות אנשים לייצר את אותה כמות המעילים כמו בעבר, מיוצרים יותר מעילים.אם הביקוש למעילים הוא מה שכלכלנים קוראים לו "גמיש" – דהיינו, אם ירידת המחיר גורמת לעליה בכמות הכסף שמוציאים עליהם ביחס לכמות הקודמת, אז ייתכן ויותר אנשים יעסקו בייצור מעילים אף ביחס לתקופה שלפני המכונות. כבר ראינו כיצד הדבר קרה בהיסטוריה של תעשיית הגרביונים ושאר מוצרי טקסטיל.

אבל התעסוקה החדשה אינה תלויה בגמישות הביקוש של המוצר המסוים. נניח שלמרות שמחיר המעילים נחתך כמעט בחצי, ממחיר קודם של $150 למחיר חדש של 100$, לא נמכר ולו מעיל אחד נוסף.זה אומר שבעוד שבעוד שהצרכנים קיבלו את אותה אספקת המעילים כמו קודם, כל קונה מחזיק כעת ב50$ יתרים על מה שהיה לו, אם ההי רוכש את המעיל בעבר. הוא הולך, אפוא להוציא את הכסף הזה על משהו אחר, ובכך לספק תעסוקה בענפים אחרים של תעשיה.

בקיצור, המכונות, השיפורים הטכנולוגיים והחיסכון לא משאירים אנשים ללא עבודה.

3

כמובן שלא כל ההמצאות והגילויים הם מכונות "חוסכות עמל". חלק מהם, כמו מכשירי קליבר, כמו הניילון, לוציט, עץ לבוד וחומרים סינטטיים שונים, פשוט משפרים את איכות המוצרים. אחרים, כמו הטלפון או המטוס, מבצעים משימות ששום עמל אנושי ישיר לא היה מסוגל לבצע. אחרים, כמו הטלפון או המטוס, מבצעים משימות ששום עמל אנושי ישיר לא היה מסוגל לבצע.ועוד אחרים מחוללים מוצרים ושירותים, כמו מכשירי הרנטגן, מקלטי הרדיו, או הגומי הסינטטי, שאחרת לא היו מתקיימים כלל. אבל בדוגמתנו הקודמת הבאנו מכשיר המהווה את הנושא המדויק של הטכנופוביה המודרנית.

ניתן כמובן לדחוק את הטיעון כי המכונות אינן הורסות תעסוקה בסך הכולל יתר על המידה. . ניתן, למשל, לשמוע לפעמים את הטיעון כי המכונות יוצרות יותר מקומות עבודה משהיו בלעדיהן. בנסיבות מסוימות יכול הדבר להיות נכון. הן יכולות בהחלט לייצר כמות עצומה של מקומות עבודה בענפים מסוימים. בהנתונים על תעשיית הטקסטיל במאה ה18 הם דוגמה לכך.המקבילות המודרניות מדהימות לא פחות. . ב1910, הועסקו בארה"ב 140,000 איש בתעשיית המכונית הצעירה. ב1920, המוצר השתפר, העלויות ירדו, ותעשיה העסיקה 250,000. ב1930, השיפורים והחיסכון נמשכו, והתעסוקה בענף עמדה על 380,000. ב1973 המספר עלה ל941,000.באותה שנה, 514,000 איש הועסקו בייצור מטוסים וחלקיהם, ו393,000 הועסקו ביצירת הרכיבים האלקטרוניים.וכך היה בכל ענף חדש שנוצר, אחד אחרי השני, כשההמצאות שוכללו והעלויות ירדו. 2

ניתן גם להגיד שבמובן המוחלט המכונות הגדילו את מספר המשרות. אוכלוסיית העולם היום גדולה פי ארבע מזו של אמצע המאה השמונה עשרה, בטרם המהפכה התעשייתית תפסה תאוצה. . ניתן להגיד שהמכונות הולידו את הגידול הזה באוכלוסייה; שכן בלי המכונות העולם לא היה מסוגל לקיים אותה. ולכן שלושת רבעים מאתנו חייבים לא רק את עבודתנו, אלא אף את חיינו למכונות.

ובכל זאת זוהי טעות לחשוב כי תכלית או תולדה העיקריות של המכונות נמצאת ביצירת המשרות.מה שמכונות עושות בפועל זה להגדיל את הייצור, להעלות את רמת החיים ולהגדיל את הרווחה הכלכלית. . זו לא חוכמה גדולה למצוא לכולם תעסוקה אפילו (ובמיוחד) במשקים הפרימיטיביים ביותר.תעסוקה מלאה- התעסוקה מלאה ביותר, ארוכה, שוחקת ומפרכת – מאפיינת בדיוק את האומות הפרימיטיביות ביותר מבחינה תעשייתית. . במקום בו קיימת תעסוקה מלאה, מכונות, גילויים והמצאות חדשים לא יכולים להוסיף תעסוקה נוספת, כל עוד האוכלוסייה לא גדלה.הם צפויים לגרום לאבטלה (אבל הפעם אני מדבר על אבטלה מרצון, ולא בכפייה), כי כעת בני האדם יהיו מסוגלים להרשות לעצמם לעבוד פחות שעות, ואילו הזקנים והילדים לא יצטרכו לעבוד כלל.

מה שהמכונות עושות, נאמר זאת שוב, הוא להגדיל את התפוקה ולהגדיל את רמת החיים. הן יכולות לעשות זאת באחת משתי הדרכים הבאות. הן עושות זאת על ידי הפיכת הסחורות לזולות יותר עבור הצרכנים (כמו בדוגמה שלנו עם המעילים), או שהן מעלות את שכר הפועלים בשל הגדלת התפוקה של אותם הפועלים. במילים אחרות או שהן מגדילות את השכר במונחי כסף, או, בשל ירידת המחירים, הן מגדילות את כמות הסחורות והשירותים שאותו שכר קונה. . לפעמים הן עושות את שני הדברים. מה שיקרה בפועל תלוי ברובו במדיניות המוניטרית הנהוגה באותה מדינה.אבל בכל מקרה, מכונות, חידושים והמצאות מגדילים את השכר הריאלי.

4

אזהרה נחוצה בטרם נעזוב את הנושא.היתה זו זכותם הגדולה של הכלכלנים הקלסיים בבחינתם את ההשלכות המשנה, שעיסוקם היה בהשלכות של מדיניות או התפתחות מסוימת בטווח הארוך ועל כלל המשק.אבל היה זה גם הפגם הגדול, שכן בעת התבוננות בטווח האורך ומבט רחב, הם נטו לפעמים להתעלם מהטווח הקצר והתבוננות ממוקדת.לעתים קרובות מדי הם נטו לצמצם או אפילו לשכוח לגמרי את ההשלכות המידיות של התפתחות כלכלית על קבוצות מסוימות. ראינו, למשל, כי טווי הגרביים הבריטיים סבלו אסונות אמיתיים כתוצאה מכניסת המכונות החדשות, שהיו מההמצאות הראשומות של המהפכה התעשייתית.

אבל עובדות אלה ומקבילותיהן העדכניות הובילו חלק מהכותבים לנקוט את ההפך הקיצוני, ולהתבונן אך ורק על ההשפעות המידיות על קבוצות מסוימות. ג'ו סמית מאבד את עבודתו בגלל אין מכונה חדשה שנכנסה לשימוש. . "שימו לב לג'ו סמית" דורשים אותם הכותבים,"לעולם אל תסירו את עיניכם מג'ו סמית." אבל מה שהם עושים אז זה להתבונן אך ורק בג'ו סמית, ולשכוח מטום ג'ונס, שזה עתה התקבל לעבודה החדשה בייצור המכונה החדשה, טד בראון שהתקבל לעבודה החדשה של תפעול אותה המכונה, ודייזי מילר, שיכולה לרכוש כעת את המעיל במחצית המחיר הקודם. ובגלל שהם חושבים רק על ג'ו סמית, סופם לדגול במדיניות ראקציונרית וחסרת משמעות.

בכל זאת עלינו להמשיך לעקוב אחר ג'ו סמית, ולו בעין אחת. הוא נזרק מעבודתו בגלל המכונה החדשה.אולי הוא יוכל להשיג בקרוב עבודה חדשה, טובה אף יותר.אבל גם יכול להיות שהוא הקדיש שנים רבות לרכישה ושכלול כישורים מיוחדים, שכעת אין להם שום שימוש בשוק. הוא איבד את השקעתו בעצמו, הכישורים הללו, בדיוק כמו מעסיקו הקודם, אשר ייתכן ואיבד את השקעתו שלובמכונות הישנות, והתהליכי הייצור אשר הפכו לפתע מיושנים. הוא היה פועל מקצועי, וקיבל שכר ככזה. כעת הוא הפך בין לילה חזרה לפעול בלתי-מקצועי, ויכול לצפות, לעת עתה, רק לשכר של פועל בלתי-מקצועי, שכן הכישורים שהיו לא – כבר אין להם ביקוש. לא נוכל, ואף אסור לנו לשכוח את ג'ו סמית. סיפורו הוא אחת מהטרגדיות האישיות המלוות, כפי שנראה, כמעט כל קידמה טכנולוגית וכלכלית.

השאלה מה נעשה בג'ו סמית, האם ניתן לו להסתדר לבד, נעניק לו פיצויי פיטורין או דמי אבטלה, נזכה אותו בקצבת רווחה או שמא נכשיר אותו לעבודה חדשה על חשבון הממשלה, תוביל אותנו מעבר לנקודה אותה ניסינו להדגים. הלקח העיקרי הוא שעלינו לנסות לראות את כל ההשלכות העיקריות של מדיניות או התפתחות כלכלית, הן את ההשלכות המידיות על קבוצות מסוימות, והן את ההשלכות ארוכות הטווח על כל הקבוצות.

אם הקדשנו מקום נרחב לנושא, הרי זה כי למסקנות באשר להשפעות של המכונות, גילויים והמצאות על תעסוקה, ייצור ורווחה משמעות מכרעת. אם טעינו בקשר לאלה, לא נהיה צפויים להיות צודקים לגבי רוב הדברים האחרים.

* Gunnar Myrdal, The Challenge of World Poverty (New York: Pantheon Books, 1970), pp. 400—401 and passim.

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “7 קללת המכונות

  1. פינגבק: בשורה לטכנופובים: הרובוטים לא באמת גונבים לכם עבודה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s